"אני מרוקאית", ציינה בגאווה. "במה זה מתבטא?" שאלתי, נזכר בלא מעט אירועים שבהם הרגשתי זלזול מבני עדתה והתנשאות כלפיי. "אנחנו שילוב של חום, נתינה ויצרים עזים". "אההה..." המהמתי, "זה נשמע טוב", ציינתי, חש בליבידו המתעורר ונזכר בהוראות השימוש שקיבלתי מהחבר'ה המרוקאים שהכרתי בצנחנים, במכללה ובחברת הבנייה שבה עבדתי כיום: "אם תעניק להן אהבה אמיתית מהלב, הן יפתחו לך את הנשמה ולא רק אותה". חייכתי במבוכה וציינתי שהיא דווקא נראית רגועה מאוד. "חכה שהווריד המרוקאי שלי יתנפח, ואז תבין", אמרה ולא הבנתי אם היא מתלוצצת או אמיתית. בסיני אירע הפיצוץ. בפלשבק מצמרר, חלפה בי שוב תחושת החרדה שחוויתי סמוך לצור שבלבנון, כאשר חיי ניצלו בפעם הראשונה מטיולית שעלתה באש. אך זה לא היה גורלם של רותם מוריה ואסף גרינוולד, שתמונתו התנוססה לצידו במסגרת שחורה בעיתון יום לאחר שניגנו יחד בגיטרה. כאב עצום הציף אותי ולא יכולתי לעצור את הדמעות. השטן שירד בין טאבה לראס א-שטן הצליח בדרכו הנבזית להמית חיים, ויחד איתם את ניצני האהבה.