כשלושה חודשים מהדייט הראשון, כשליבי טוב עליי ואני מסופק כפי שלא הייתי מימיי, נסענו לדרום הצחיח, לאירוע של משפחתה הענפה בלהבים. שוב חשקתי בה. עצרתי את עצמי שלא לעצור בצד הדרך כדי לממש איתה פנטזיה מדברית שתפיח שמחה בזיכרונותיי העגומים מהאזור המדכא הזה. ואז, לא הרחק מצומת שוקת הוטלה הפצצה: "נשמה שלי, כל כך טוב לנו ביחד. אתה יודע, יכול להיות עוד יותר טוב. באביב אני רוצה שתכניס אותי להיריון".
הנהנתי בחיוב, עושה את עצמי מרוכז וטרוד בעקיפת טנדר בדואי שזגזג, עד שירד בפתאומיות מסוכנת לשביל צדדי, מותיר אחריו שובל של אבק. מה יהיה? איך דוחים את הקץ?