שכבתי כמו זומבי שבועיים במיטה, מדוכדך, התעייפתי מפיצוח מערכות ההפעלה המסובכות של נשים. כבר הייתי חסר אנרגיות בתכנון הפלת החומות והבריקדות שהן ידעו לבנות סביבן כדי להגן על עצמן מחדירות לא רצויות. ואז מוניקה התקשרה. צליל הריש שהזכיר חיתוך מסור בנגרייה הסגיר מייד את מוצאה. "ארגנטינה?"
"סי סניורררר". שמחת החיים המוחצנת, השמורה ליוצאי דרום אמריקה, הדביקה אותי וגרמה לי לחייך ולספר על עצמי בטבעיות.
"מה אתה אומררר?" היא קטעה אותי בצהלה: "אמיגו! אני גררררה בררררחוב מקביל לשלך".
בת זוג קל"ב! בינגו! כל כך שמחתי. זה הרי חלומו של כל מחפש. כבר למוחרת קבענו להיפגש. כשפתחתי את המטרייה, בעודנו מדלגים בין השלוליות בשביל הרטוב לבית הקפה בונפה בכפר רות, היא ציינה: "כל מה שמתחיל ביום גשום מוביל להצלחה".